<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פי"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כבר ידענו שהטרפה אינה חיה שנים עשר חודש על הרוב. ואם נקבת בהמה היא אינה מתעברת אחר הטרפות. אבל אם נתעברה כבר אינה נמנעת מצד טרפותה מלילד אחר הטרפות. ומה שאמרו אינה יולדת, פירושו אינה מתעברת כדי לילד. ויש חולקין ומתירין בלידה לבד. (וראייתם) [ותשובתם] במה שאמרו בולד טרפה עיברה ולבסוף נטרפה שקורין אותו ולד טרפה. אלא אינה מתעברת אבל היא יולדת מה שכבר נתעברה הימנו. וכן בעוף אם היא נקבה אינה טוענת אחר כן ביצים, אבל אותה בריכה כולה שהיא בבטנה מטלת אותם יום אחר יום עד שתכלה כל אותה בריכה שהיתה שם בשעת הטרפות. אבל כשכלתה בריכה זו אינה טוענת בריכה אחרת. והדבר ידוע לנשים פקחות כשכלתה הבריכה וכשלא כלתה. טריפה ודאית אפילו ראינו על דרך הזרות שחיתה שנים עשר חודש או שנתעברה או שטענה בריכה של ביצים, אין משגיחין להכשירה כלל. שאין לאחר טרפות ודאי כלום. אבל אם אינה טרפה ודאית אלא ספק טרפה, הרי היא יוצאת מיד ספק זה באחד מן הדברים שהזכרתי. בריכה של ביצים שהיו במעי נקבת העוף בשעה שנטרפה, כולן אסורות, כמו שנתבאר בעדויות [פ"ה מ"א]. והם הנקראים ביצת טרפה. ובצים של ספק טרפה, כל שהן של בריכה ראשונה שהיו שם בשעת הטרפות, מצניעין אותן עד שתכלה הבריכה. אם חוזרת וטוענת כולם כשרים, שהרי יצאו מספק טרפה. וכן אם שהתה שנים עשר חודש, אע"פ שלא חזרה וטענה. ואם לא חזרה וטענה ולא שהתה שנים עשר חודש אסורין.
<h2>דף ז.</h2>
עגל שנולד מן הטרפה ודאית מותר, אע"פ שבכמה מקומות אמרו עובר ירך אמו, הואיל ואין איסור האם בכאן אלא מחמת שאינה חיה, ולד זה חי הוא אין חיותו נגרר אחר האם כלל. ואפילו לגבוה מותר ליקרב. ולמדת מזה שהביצה נחשבת כגוף התרנגולת, ובולד בהמה למדת שאינו ירך אמו. יש אומרים שכל ספק טרפה שעמדה אחד ועשרים יום שלא הטילה ביצים, ולסוף כ"א הטילה ביצים, שכשרה היא וביצתה. שאילו היו שם אלו בשעת הטרפות כבר יצאו. ובמסכת בכורות [ח' ע"א] תמצא תרנגולת לאחד ועשרים יום.
